גיל נ' מדיקל טאצ' קליניק בע"מ ואח'

פסק דין

הצדדים ועיקרי הטענות

התובעת הגישה תביעה לתשלום סך של 10,000 ₪. לטענת התובעת, ביקשה לקבל טיפולים להעלמת ורידים אצל הנתבעת 1. הנתבע 2 הינו בעל המניות העיקרי, אם לא היחיד, אצל הנתבעת 1.

עלות הטיפול עמדה על סך של 6,400 ₪. לצורך כך, לקחה התובעת הלוואה מחברת האשראי. לטענת התובעת, הייתה היא אמורה לקבל 6 טיפולים, אך לאחר שני טיפולים נסגר המקום ועקבותיה של הנתבעת 1 נעלמו.

לדברי התובעת, שילמה היא סך של 6,829 ₪. התובעת צירפה לכתב התביעה, בין היתר, אישור טיפולים לביצוע נושא מספר הח.פ. של הנתבעת 1 וכן רישום מועדי תורים, אף הוא נושא את שם הנתבעת 1 ואת מס' הח.פ. עוד צירפה התובעת לכתב התביעה רישום מרשם החברות לפיו הנתבע 2 הינו בעל מניות אצל הנתבעת 1 נכון לחודש יולי 2012.

הנתבעת הגישה כתב הגנה ובקשה לסילוק על הסף, וטענה כי תכנית הטיפול שצירפה התובעת לכתב התביעה הוצאה אמנם על ידי הנתבעת 1, אך טופס מועדי התורים הוצא על ידי חברת "מדיקל טאץ' קליניק דנטל בע"מ" שהינה חברה אחרת, ואינה הנתבעת (הנתבעת הינה חברת "מדיקל טאץ' קליניק בע"מ"). מכאן מבקשים הנתבעים לקבוע כי התובעת לא התקשרה כלל עם הנתבעת 1.

בכתב ההגנה נטען כי התובעת פנתה בחודש אוקטובר 2011 למשרדי הנתבעת, בבקשה לבצע סדרת טיפולים קוסמטיים בעורה. עוד טוענים הנתבעים כי ביום 1.9.11 נרכשה הנתבעת על ידי חברת בשם "סי.אי.קיו.אמ. ישראל בע"מ" באופן שההתחייבויות המוטלות על הנתבעת יוטלו על חברת "סי.אי.קיו.אמ. ישראל בע"מ".

לטענת הנתבעים, כאמור, בחודש אוקטובר פנתה התובעת למשרדי הנתבעת וביקשה לבצע סדרת טיפולים קוסמטיים ושילמה עבורם. מכאן שאין מחלוקת כי התובעת פנתה לנתבעת 1, אלא שלטענת הנתבעים, אין עוד הנתבע 2 אחראי מכל סיבה לפעולותיה של הנתבעת 1 שנמכרה כאמור לחברת "סי.אי.קיו.אמ. ישראל בע"מ".

הנתבעים צירפו לכתב ההגנה תצהיר מטעם הנתבע לפיו הנתבעת 1 נרכשה על ידי חברת "סי.אי.קיו.אמ. ישראל בע"מ"

עוד צירפו הנתבעים לכתב ההגנה הסכם מיום 1.9.11 לפיו רכשה "סי.אי.קיו.אמ. ישראל בע"מ" מהנתבעת 1 את הזכויות במרפאה לרפואה אסתטית בשם "FACE ONLY" וקיבלה על עצמה את התחייבויות הנתבעת 1 לספקים ולרשויות על פי רשימה. הרשימה לא צורפה. ההסכם שצורף קשה לקריאה.

הנתבעים לא זימנו מטעמם כל עד שיחזק טענותיו של הנתבע 2, ושיעיד אודות מכירת הנתבעת 1 אם אכן נמכרה.

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל.

התובעת צירפה לכתב התביעה מסמכים הנושאים את שם הנתבעת ואת מס' הח.פ. שלה, וזאת בניגוד לטענת הנתבעים בכתב ההגנה לפיה המסמך המפרט את מועדי התורים ניתן על ידי חברת "מדיקל טאץ' קליניק דנטל בע"מ".

עוד צירפה התובעת פלט מידע על פרטי החברה (הנתבעת 1) מרשם החברות נכון לחודש יולי 2012 שאינו מתיישב עם טענת הנתבע 2, לפיה העביר את הזכויות בחברה לחברת "סי.אי.קיו.אמ. ישראל בע"מ".

לטענת התובעת, בעת שהגיעה למשרדי הנתבעת 1, הציג עצמו אדם שעבד שם בשם דותן, אך לדבריה לא היה זה הנתבע 2.

לדברי הנתבע 2, אכן היה בעל החברה, נקלע לקשיים והעביר את החברה לד"ר שלא זכר את שמו.

באשר לתביעה כנגד הנתבעת 1, אני מקבלת את עדותה של התובעת, כאשר המסמכים, שצורפו לכתב התביעה, מחזקים את טענותיה.

השאלה שנותרה לדיון היא האם יש להטיל אחריות אישית על הנתבע 2.

בכתב ההגנה נטען כי אין לחייב את הנתבע באופן אישי בחובות הנטענים והמוכחשים של החברה, שכן לא נחתמה מצידו כל ערבות לחובותיה של החברה. בנסיבות התביעה הנזיקית, שהוגשה על ידי התובעת, אין מקום להיזקק להרמת המסך שמשמעה: ייחוס חוב של החברה לבעל מניות בה. השאלה היא האם הנתבע 2, שהיה מנהלה של הנתבעת, בפעלו כאורגן של החברה, ביצע עוולה נזיקית של רשלנות כלפי התובעת, כך שחב הוא כלפי התובעת באופן ישיר, בגין הנזק שנגרם לה בעוולה זו, בנפרד ובנוסף לחבותה של החברה כלפיה.

לטענת הנתבעים, נמכרה החברה ב-1.9.11 לחברת "סי.אי.קיו.אמ. ישראל בע"מ". זכרה של מכירה זו לא בא במידע על פרטי חברה מרשם החברות כפי שצורף לכתב התביעה. עם זאת, המשיכה הנתבעת בבעלותו ובניהולו של הנתבע 2 בחודש אוקטובר 2011 להתקשר עם מטופלים, וזאת תוך ידיעה ברורה שהחברה נקלעה לקשיים, כפי שסיפר הנתבע בבית המשפט, וכי ספק אם תוכל הנתבעת 1 לספק לתובעת את הטיפולים עבורם שילמה.